לכל זכרון יש מקום בגוף - הגוף מביע את הדברים באופן פיזיולוגי, הוא מיכל לזכרונות. אנו צוברים חוויות מיום לידתנו, לעיתים עוד בטרם לידתנו. זכרונות אלה "מאוחסנים" בתוך הגוף מבחינת התוכן, המשמעות ומבחינת הבעות הגוף באותה תקופה ומצטרף לרגש לאורך החוויה. לכן, הגוף שלנו יגיב אוטומטית לחוויה לא מודעת, משום שהגוף "זוכר" ו"נזכר" כשעולה חוויה דומה ונמנעים מאינטימיות. לדוגמא: אמרה לי פעם מטופלת שכאשר מגיעה לדודים האהובים שלה, הדוד מחבק היא לא מבינה למה היא "מתכווצת"... זמן רב אחר כך תזכר בנגיעות אסורות שנגע בה הדוד בגיל צעיר מאוד, היא לא זכרה אם היה זה אירוע חד פעמי או יותר.
זוגות הנמנעים מאינטימיות, רגשית ו/או גופנית, סוחבים איתם פחדים מילדות בנוגע לקרבה רבה מידי עם האחר. ברקע הפחד מפני קירבה ואינטימיות עשויה להיות הסטוריה משפחתית של הזנחה, התעללות, התמכרויות, סודות משפחתיים ועניינים לא פתורים שלא הייתה התייחסות אליהם. משפחות המוצא לא סיפקו את צרכיהם הרגשיים של שני בני הזוג, או אחד מהם. הדגש היה על מה שנראה בחוץ, שהסתיר תחושות של חסר, חלקיות, העדר. אין אפשרות לבטא כאב או אכזבה מאחרים, כי משמעותם היא כשלון.
הקונפליקט הזוגי משרת הימנעות מתכנים רגשיים והתרחקות זה מזה. כאשר רבים שומעים את "רעש" המריבה ולא את "שקט" הכאב. בטפול נעשית עבודה זוגית כיצד להתמודד עם הקונפליקט כדי למנוע התרחקות ולהביא את היחסים למקום בו אפשר להתמודד עם הזכרונות ולהגיע לפתרון חיובי של הקונפליקט. פתרון חיובי משמעותו העלאת הקרבה הרגשית, תחושת החברות, קרבה פיזית ואף קירבה ואינטימיות מינית לעומת פתרון שלילי המתבטא בתחושת בדידות, ריחוק ריגשי ופיזי.
אדם שקיימת בו (או שהוא מפתח) יכולת לאינטימיות, מסוגל להתחייב כלפי אדם אחר ולשמור על מחויבות זו אפילו במצבי לחץ ומשבר. באינטימיות ישנם מרכיבים פתיחות, אמון, יכולת לחלוק, מוכנות לחשיפה עצמית ולהתנסויות בינאישיות ללא פחד, רגשות אשם או תחושה של איבוד האני.
ישנן גישות פסיכולוגיות הטוענות שאינטימיות היא חלק מהמבנה הפסיכולוגי של האדם. מדובר במבנה פסיכולוגי שיש לו השפעה על נושאים שונים במעגל חיי האדם. המבנה אינו משתנה, כמעט, במשך החיים. יכולת זו מתפתחת ומשנה מושא, בתחילה מושאי האינטימיות העיקריים הם האם והאב, אחר-כך אחים, חברים וקבוצת השווים, עד אשר נבנים יחסי אינטימיות עם בן המין השני ונוצרת מסגרת זוגית חדשה. ביחסים קרובים המאפיינים את האינטימיות בולטת במיוחד האמפתיה כמרכיב בסיסי חשוב. האמפתיה, היא היכולת להבין ולחוות חוויה רגשית של האחר. אמפתיה מתפתחת בילדות כאשר אנו יכולים להכיר ולהעריך את צרכיו של האחר ולשים את עצמנו במקום של האחר, גם כאשר לא הייתה לנו חוויה דומה.
כאב, כעס, תסכול, חרדה ופחד הם רגשות נורמטיביים ולא הרסניים. השאלה היא המינון, עוצמת הרגשות ודרכי ההתמודדות שלנו עם רגשות אלה. לכל אחד מאיתנו יש סגנון שונה לבטא רגשות אלה ולהגיב לרגשות של בן הזוג. הסגנון קשור לחוויות הילדות שלנו ולביטויי הרגש במשפחת המוצא. רבים אינם מסוגלים לבטא את צורכיהם באופן ישיר ואם הם מסוגלים, לא תמיד בן הזוג מסוגל להיות קשוב ולהגיב באופן בו מצפים. במקרים אלה הרגשות, באופן לא מודע, מתחדדים ומדגישים את מה שאנו מרגישים. הדבר גורם לתחושת בדידות בזוגיות ולקושי בביטוי ישיר של התחושות והצרכים בתשומת לב ואהבה. במקום זאת, הם כועסים על דברים אחרים. טיפול זוגי יכול לסייע להם ליצור אינטימיות גדולה יותר ולברר את הצרכים הלא מודעים של כל אחד מבני הזוג.
ישנם זוגות הנמנעים מעימות ובכך נמנעים מאינטימיות. הם בנו את מערכת היחסים ביניהם תוך הימנעות מקונפליקטים, בתקווה להשיג ביטחון. כל עוד העימותים לא מדוברים אפשר להאמין שהם לא קיימים. בטיפול בזוגות אלו, תהיה עבודה על חשיפת הסוגיות, תוך הכוונה לפתיחות, כנות ותקשורת שלמה הכוללת רגשות שליליים. הטיפול מתמקד בעזרה לבני הזוג לזהות את השפה הפנימית של כל אחד/אחת ולמידת דרכים אפקטיביות לבטא רגשות האלו.
ישנה גישה הטוענת כי מיניות ואינטימיות רגשית אינן קשורות אלה באלה. אבל, נראה כי הקשר הוא הדוק משום שהגוף זוכר. הגוף זוכר את מה שהמילים לא תמיד יכולות לבטא. המין הוא מקור הדינמיקות שהן הבסיס לקונפליקטים זוגיים. המין הופך לאמצעי להבהרת עמדות והבלבול שבין אינטימיות, תשוקה וצורך. כאמור, בכל אחד מאיתנו מוטבעת ההיסטוריה האישית, דפוסי החברה והסביבה והפיצולים שאנו מקיימים סביב הפער שבין אינטימיות למין. ישנו קשר בלתי נפרד בין אהבה לתשוקה אבל לא תמיד הם מתקיימים באותו זמן - באהבה יש בטחון, יציבות, קביעות, אמינות ועוד. בעוד שבמרכיב התשוקה ישנם צרכים אחרים, אשר לעיתים נראים הפוכים: אי ודאות, יצירתיות, הרפתקנות, שינוי ועוד. זהו קונפליקט נוסף שבו מצד אחד אנו זקוקים לבטחון, לקביעות ומצד שני זקוקים לגיוון. האתגר הוא השילוב בין שני צדדים אלה, הנראים מנוגדים.
התרחקות, הימנעות ו"בריחה" מהמערכת הזוגית, משמשים לצורך הקלת החרדה, קבלת אישור מאחרים והגנה מפני דיכאון. כל המתרחש מחוץ למסגרת המשפחתית, הופך להיות אידיאלי, כאשר כל הרגשות השליליים מכוונים כלפי הבן זוג. הפיצול בין החוץ לבין הפנים מהווה החצנה של הקונפליקט הפנימי של "הבורח". למעשה, מדובר בקונפליקט בין רגשות קשים אמיתיים שהודחקו והעצמי המחפש אישור מחוץ למסגרת המשפחתית.
במקרים כאלה, על מנת לעבוד עם בני הזוג, יש צורך בעבודה של אינטגרציה של העצמי. להבין שיש להחליף את הפנטזיה מזוגיות מושלמת, משפחה מושלמת, בבחירות אישיות מציאותיות ובאינטגרציה של העצמי החצוי.
במחקרים נמצא שגברים ונשים דווחו כי בבסיס הנישואין הטובים והממושכים עומדים יחסים טובים עם הוריהם בטרם נישואיהם, הערכת מידת הביטוי הרגשי של בן הזוג, אמון הדדי, נאמנות, אהבה, תמיכה הדדית, הערכה הדדית, כבוד הדדי, קבלת החלטות חשובות ביחד ומהימנות. יש חשיבות רבה ליכולת בני הזוג לפתור בעיות ולקבל החלטות תוך כדי אמון, שותפות, חברות, כבוד ותמיכה הדדיים. התאמות אלו יכולות להיבנות תוך כדי קבלת ההחלטות ופתרון הבעיות במשותף.
עובדת עם יחידים זוגות ומשפחות, הנחיית קבוצות, הדרכת הסטודנטים והדרכת עובדים סוציאליים. נסיון רב במסגרת שרותי בריאות הנפש הציבוריים.
פייסבוק: https://www.facebook.com/havaosMSW
אתר: טיפול פרטני (אישי), זוגי ומשפחתי | טיפול זוגי במרכז הארץ
